כל מה שעשיתי
איפה שהייתי,כמה שטעיתי,איך שחייתי,זכיתי.
גם אם בחלתי,היה וביטלתי,את מה שבישלתי,אכלתי.
כילד הוקסמתי,כנער החכמתי,כגבר יזמתי ויישמתי.
דמויות שגילמתי,תמונות שצילמתי,חלומות שרקמתי,רשמתי.
רעיונות הגיתי,בהקיץ הזיתי,בטעויות הודיתי,שגיתי.
לקחים הפקתי,מסקנות הסקתי,חגורה הדקתי,שרדתי.
מאז התמקדתי,אל השלמות חתרתי,את הפחדים קברתי,ניזהרתי.
כח אגרתי,אומץ אזרתי,יעד בחרתי,חדרתי.
לקול הפנימי האזנתי,לידעונים לא האמנתי,את סודותי צפנתי,קרנתי.
את דרכי סללתי,קצת פינות עיגלתי,מהצד הקלתי,גדלתי.
בדרכים פסעתי,על ליקויים התרעתי,חרוזים שזרתי וקלעתי.
את אוזני אטמתי,על צידקתי לחמתי,את קולי הרמתי,התקוממתי.
את הגבולות מתחתי,את הכללים שכחתי,את דעתי הסחתי,הובכתי.
את הקווים חציתי,שוב פעם ניסיתי,כנגד הזרם שחיתי וטעיתי.
שיניים חרקתי,את מצבי אמדתי,למחתרת ירדתי,התבודדתי.
אוייבים הדפתי,סכנות עקפתי,את החוק כופפתי,עייפתי.
קודם הגעתי,אחר-כך נגעתי,את דעתי הבעתי,קבעתי.
טינה לא נטרתי,קשרים לא התרתי,בתוכי בערתי,נצרתי.
נשים רבות נישקתי,מרוב כאב זעקתי,דלתות לא טרקתי,צדקתי.
מי-מרה לגמתי,במסתור דיממתי,את כולם האשמתי,זעמתי.
באהבה נפלתי,את פצעי ליקקתי,בדם ליבי כתבתי,התאכזבתי.
את נדרי הפרתי,אותך אני הפקרתי,לרצפה הוטחתי,הסתבכתי.
מאחר וסברתי שאת הכל סידרתי,לכולם עזרתי,עצרתי.
בכבדות נשמתי,את מלאכתי השלמתי,את עיניי עצמתי,נדמתי.
מאת : אפרים יעיש
